<h1>שבלי הלקט סימן קכ"ז</h1>
<h2>דף קה.</h2>
מצינו אגדה השותה מים בין השמשות כאילו גוזל את מיתיו. מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל כך שמענו מפי חכמים הראשונים, כל בין השמשות נותנין רשות לנשמתן של מתים לשתות מים, וכל השותה מים בין השמשות בשעה ששותות נשמות מיתות אין מניחין נשמה שלמת קרובו לשתות מים. לפיכך אמרו חכמים כאילו גוזל את מיתיו. ולא כל קרובים אלא שבעה מתים שאדם מתאבל עליהן, כגון אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו ואשתו. ודווקא בתוך י"ב חודש. מה טעם מפני שאמרו חכמים כל י"ב חודש גוף כלה ונשמה עולה ויורדת, אבל לאחר י"ב חודש גוף כלה ונשמה עולה ואינה יורדת. ורבינו תם זצ"ל השיב להר' משולם זצ"ל על אותם שנהגו בצרפת לאכול בין מנחה לערבית ובמדרש אמרינן כל השותה מים בין מנחה לערבית גוזל את המתים קרוביו, ואמרינן במדרש שהן שותין ממעיין אחד בשבת בערב. ופעם אחת אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה. ובקושי גדול התירו לאכול ערב יום הכיפורים סמוך לתפילה. ותיקנו ווידוי קודם שיאכל וישתה משום שכרות. גם תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת, או שחל להיות בשבת ונדחה התירו בקושי. וראינו שכתב רב שר שלום גאון מתא מחסיא זצ"ל, שתיקנו לומר צידוק הדין על שם שנפטר משה רבינו ע"ה בשבת במנחה. וגם אין רגילין לעסוק בתורה בין שתי תפילות משום חכם שמת כל המדרשות בטילין, אך אינו איסור אלא מנהג לזכרון פטירתו, אלא שקורין במסכת אבות במנחת שבת. אבל אכילה ושתיה לא תיקנו קדמונינו ולא על חינם נהגו שלא לאכל. ומנהג אבות תורה היא. והא דאמרינן [פסחים ק"ה ע"א] פורש מפה ומבדיל אקראי בעלמא הוא. כך השיב רבינו תם זצ"ל. ובשאילות חלום ששאל הצדיק ר' יעקב ממרוויש זצ"ל השיבו ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם יי' אלהיכם. (יואל ב', כ"ו) וראיה לדבר, יום הכיפורים ותשעה באב ושאר תעניות. ועל מה שכתב רבינו תם זצ"ל, שנפטר משה רבינו בשבת במנחה, יש מקשין, דהא כתיב (דברים ל"א, ב') בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום מלאו ימיי ושנותיי, זה כתב משה רבינו לכולי עלמא, אפילו למאן דאמר בבבא בתרא [ט"ו ע"א] יהושע כתב מח' פסוקין ואילך, ואם בשבת נפטר לא כתב זה. וכי תימא שקודם השבת כתב מה שעתיד לומר לישראל כשיגיע השבת ובשעה שכתבו בתורה לא היה עדיין אלא שעתיד להיות, וצריך לדחוק, דאין הכי נמי. עוד אומר ר' שיש שמוכיחין שמשמע מתוך הפסוקין שבפרשת וילך, שבו ביום שנפטר כתב את השירה וצריכא עיונא. ועוד נראה שבסדר עולם [פי"א] מוכיח כן שלא נפטר כי אם בערב שבת, דקתני ואחר הפסח בכ"ח בו סבבו את העיר, שנאמר (יהושע ו', ג') וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה וגו', ויהי ביום השביעי (שם, שם ט"ו) ר' יוסי אומר שבת היה, והשתא כיון שיום השביעי שבת היה והוא בכ"ח בניסן, מדהוי יום ראשון שלהקפת העיר בכ"ב בניסן, אם כן ראש חדש ניסן היה באחד בשבת וראש חדש אדר היה בשבת, אם כן שבעה באדר שבו מת משה היה בערב שבת. זה מצאתי בשם הר' שמחה זצ"ל.
